ג'וזף וייסמן הוא בן 11 בשנת 1942. בבוקר השישי ביוני הוא נאלץ ללכת לבית הספר עם טלאי צהוב תפור על בגדיו.
ביולי 1942, שגרת החיים של ג'וזף ומשפחתו משתנה ללא הכר. לפנות בוקר, דפיקות על הדלת. צעקות מבחוץ. המשפחה וכל הדיירים היהודים בבניין נשלחים לאצטדיוןט מודו, בחורה צרפתית צעירה שרק סיימה קורס אחיות, מוצאת עצמה מטפלת באלפי ילדים, נשים וזקנים. היא נקשרת לג'וזף ולשאר משפחתו. כאשר הם נשלחים למחנות העבודה היא הולכת בעקבותיהם. התחנה הבאה - מחנות ההשמדה.
